החלטתי לכתוב על המסע

הטלפון מצלצל, מספר חסום. מעניין מי זה.. מקווה לבשורות טובות וואלה.. שלום, זו טלי, שמעתי על המסע שלכם, נשמע מדהים, אני רוצה שתיכתבו לי על זה לניו אייג בNRG. שתיקה מצידי, הלו אתה שם…? אתה מבין…? כן כן, בטח מבין. שתקתי כי ב-3 שנים האחרונות הייתי עסוק בלדבר עם אין ספור כתבים שכתבו על המסע, האמנתי שמספיק שבני אדם שומעים שאנשים מכל העולם מפסיקים את אורח חייהם, ומחליטים להגיע לישראל! לצעוד 1000 קלומטר ביחד, בקבוצה, בטבע למען האהבה אז כבר השגתי שינוי משמעותי בתת מודע של אותו אדם שנכסף לרעיון עם הזמן גיליתי שהכתבות לא מביאות אנשים למסע והשנה אפילו החלטתי לא לעשות שום מאמץ לפנייה לכתביםאני כבר לא בן עשרים ואחת שתיים והאידיאולוגיות כבר מתמסמסות עם השנים, ואנו עוברים לתכלס שבחיים, תהליך פשוט במעבר לעולם המבוגרים..אבל טלי ביקשה משהו שונה, ביקשה שאנחנו נכתוב, ובום נדלקה לי נורה אדומה, אני מאמין בקארמה ובאותות

ביום שישי שעבר היה לי חלום, התעוררתי בשש בבוקר מחלום חזק ביותר, חלמתי שסבא שלי שנפטר כשהייתי בן שש הגיע לפתח ביתי, סימן לי לעלות על העגלה עם הסוס, ולקח אותי למסיבת יום ההולדת של אבי, החלטתי לראשונה בחיי לכתוב את החלום והפרטים ולתת את המכתב במתנה לאבא שלי ליום הולדתו שהיה ביום שישי.

אבא קרא והחל לבכות וגם אני וגם אמי זה היה מרגש מאוד אבא אמר שמעולם לא ראה את סבא בחלום. אח”כ חשבתי אולי אני צריך לכתוב? כשטלי התקשרה הבנתי, המנורה נדלקה זה אות שני אני צריך לכתוב! זו הדרך בלי להתחבאיותר מאחורי קומיניקטים עסיסיים או כתבים למיניהם שמוציאים קצת את דברי מהקשרם, עכשיו אני כותב הכל חיי השתנו ברגע אחד של הארה (סידני אוסטרליה אוגוסט 2006) אני יושב בסלון אצל הדודה “מפסוט”, ומזועזע מהחדשות בטלויזיה האוסטרלית! אני רואה חיילים ישראלים נלחמים במלחמת לבנון השנייה וזה נראה רע מאוד. דיברתי בטלפון עם הבית הם אמרו לי שקיבלתי צו שמונה ושחבר שלי מהמושב דרור קנדלשיין http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/699/973.html (הפצוע הקשה ביותר של המילחמה) שרק בסילווסטר האחרון היה איתי בגואה בהודו נפצע קשה. פתאום זה קורה, מין חיזיון, אני רואה קבוצה של אנשים מכל העולם צועדת בנופי שביל ישראל במסע של שלום ואהבה ביחד, עם מוסיקה וצבעים, מעבירים מסר חזק ביותר, עוברים חוויה חיובית בישראל וממשיכים הלאה ,מסע של אהבה שבא לתקן ולרפא אחרי מסעות המלחמה שהיו ב60 שנה האחרונות.. במקום חיילים אני רואה תרמילאים, במקום כלי לחימה באו הכלי נגינה ובמקום שנאה והרס באה אהבה.גדולה ואחוות אחים הנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד איך מגשימים חלום גדול? וכך החלטתי להקדיש מספר ימים לכתיבה של הרעיון ובדיקת מימושו, אוקיי אז איך מביאים אנשים מכל העולם לא”י למסע ארוך טווח, וואו כמה שאלות ותהיות מאיפה בכלל להתחיל איך מגשימים תחלום? היום אני מבין שבשביל להגשים חלום מספיק לשכנע בן אדם אחד להאמין בחלום, הכי פשוט את עצמך, שהחלום הוא אמיתי וזה מה שהולך לקרות ולהאמין באמונה שלמה לא משנה מה קורה.

בדרך אמרו לי שאם רעיון מסוים הוא אמת א-מ-ת כל האותיות 24 אותות אז הוא נמצא במגירה במוח של כל אדם ואדם וברגע שתספר לו עליו הוא יאמין והנה לך עוד מאמין ברעיון שעוזר לך להמשיך להאמין וזה כבר מספיק בכדי להגשים חלומות אמיתיים שצריכים לקרות, דבקות במטרה ורוח חיובית ן במיקרה שלי הרעיון היה לגמרי אמיתי והתנהג כמו קוסם פתח לי דלתות והביא אותי למקומות הנכונים וגרם לי להאמין יותר ויותר וככל שהאמנתי יותר הוא האמין בי יותר המשכתי להאמין וככה הכל קרה. במשך שנתיים וחצי הפצתי את הרעיון בכל דרך אפשרית מפה לאוזן, פליירים, פוסטרים, צמידים, חולצות, ארגנתי מסיבות, מפגשים, הרצאות, פסטיבלים, הופעות, אין ספור שיתופי פעולה וסחבתי אחרי עוד מאמינים שזה קורה ואוטוטו מתחילים ללכת וב 27.2.2009 זה קרה! הרגע הגדול והמרגש הגיע, כ150 תרמילאים הגיעו לאילת מכל קצוות תבל לצעוד יחדיו בשבילי ישראל! צבעוניים עם כלי נגינה והמון מוטיבציה לעתיד טוב יותר צעדנו במשך 100 ימים 1000 קילומטר. השתתפו מאות צועדים! לסופ”ש הגיעו אלפי אנשים המסע היה פתוח לכולם ללא חובת תשלום עם כלכלה מלאה, והיה להצלחה גדולה.

איך משחזרים את ההצלחה? המסע נגמר ואני ניסיתי בעצם להבין מה אני עושה עכשיו במשך 3 שנים דיברתי חייתי נשמתי וואלק אבווט לוב ומה איתי, מה עם רע? החלטתי לצאת לחופש, עכשיו אפשר לנוח, אמרתי לעדי(חברה) נוסעים להודו, אחרי טיול ארוך ומסעות במזרח קול פנימי התעורר בי וקרא לי לשחזר לעשות עוד וואלק אבווט לוב, משהו הרגיש חסר והחלטתי לחזור לארץ ולנסות לשחזר את מה שהיה.

בזמן שעבר לא בדיוק עבדתי על המסע ובלי לשים לב עברו להם יולי אוג’ ספט’ אוק’ נוב’ והמסע חייב לצאת באביב, אם לא הוא ידחה בשנה, פחדתי לאבד את המומנט של המסע הקודם המוצלח. אז זאת אומרת שיש לי שלוש חודשים בקושי להרים ולפרסם עוד מסע כשלמסע הקודם התכוננתי במשך שנתיים וחצי! איך עושים את זה? ממש לא קל, קוראים לזה “משבר האלבום השני”.חנוכה נסעתי למסיבת טראנס גדולה במדבר, פגשתי שם חבר, רון טל, קולגה מפיק והיזם של פסטיבל דופ, פסטיבל מוסיקה בינלאומי שמתקיים כבר 7 שנים ומושך אליו אלפי אנשים מהארץ והעולם, הוא טפח לי על השכם ברך אותי על ה”יציאה”, יציאת מצריים הוא קרא לזה, לא האמנתי אמר, באמת שמגיע לך כל הכבוד זו יציאה שלא היתה כמותה מעולם עשית דבר גדול, אתה הולך לשחזר את זה? שאל, ואני ככה כבר לא הייתי בטוח באותם ימים שבאמת אצליח מלמלתי מקווה אני יודע… והוא קלט ישר תמצב אמר לי תקשיב בפעם הראשונה יש את ההתלהבות כולם עוזרים לך, מוותרים, דברים מסתדרים המון פוקסים.. הפעם השניה היא הקשה ביותר. לך תשחזר את מה שהיה ובזמן כל כך קצר, משימה קשה אבל אם עברת אותה ותצליח בשנית לשחזר, הפעם השלישית כבר תבוא בקלות ותקבע מסורת. פבר’ 2010.27 כך באמונה גדולה בצדקת הדרך הגעתי לרגע עם חמישים תרמילאים מכל קצות תבל, עמדנו בסופה איתנית באילת, גשם, רוח וחול לא שברו אותנו ויצאנו למסע השני, מסע משפחתי יותר שקבע את רוחואופי המסע לדורות הבאים, המסע הסתיים בהצלחה רבה ויצר משפחה בינלאומית תומכת ומחבקת שעובדת היום מכל קצוות תבל להגשמת החזון והפצתו לאנשים נוספים שיחוו את החוויה המדהימה שעברנו! היום ההכנות למסע השלישי שיחל באילת ב23.2.2011 בעיצומן ונשמח אם תקחו חלק בהגשמת החזון ותבואו לצעוד איתנו או לבקר אותנו בחניונים ולהשתתף באירועים שעל הדרך.מדי שבוע אכתוב על ההכנות למסע, תכנונים והתפחתויות, על האנשים המיוחדים שמצטרפים מהעולם, חוויות וזכרונות מהמסעות הקודמים, חלומות לעתיד, אכתוב על המשברים ועל ההצלחות ועל הרגעים המרגשים במסע… רע פסטרנק

Day 60

סיפורים נוספים בקרוב… NRG.CO.ILהטור מתפרסם במדור ניו-אייג’ באתר